הניתוק של הפוליטיקאים, מופע היאבקות בו כל צד פוליטי מדגים דאגה לאינטרסים שלו או ללוביסטים, תקיעות בקבלת החלטות – חן צבי משרטט איך יעבוד השלב הבא בדמוקרטיה הישראלית
אנחנו מתמודדים היום עם נושאים מורכבים ומקטבים מתמיד. בין אם זה משבר הקורונה, משבר האקלים, המדיניות הכלכלית, הסכסוך הישראלי-פלסטיני או הפילוג בין ימין לשמאל, ברור לכולנו שמערכת קבלת ההחלטות שלנו אינה מצליחה להתמודד עם המצב. ההבטחה של הדמוקרטיה הפרלמנטרית, לפיה כאשר העם יבחר את נציגיו – הם ייצגו נאמנה את צרכי הציבור וישתפו פעולה ביניהם כדי להגיע לטוב המשותף – אינה מתקיימת. הסיבה לכך היא גם מערכתית, ובמידה רבה לא תלויה באינדיווידואלים המשתתפים בתהליך.
השר הנגבי. יותר מ-60% מהציבור מביעים אמון מועט או מועט מאוד בכנסת. צילום: מארק ישראל סלם
התוצאה: הפוליטיקאים משרתים עמדות קצרות-טווח ונאלצים לעתים לפעול נגד מצפונם, לפי משמעת קואליציונית או השפעה מלוביסטים. מחקר עדכני שנערך באוניברסיטת פרינסטון הראה שבארה"ב למעשה אין לרצון הציבור שום השפעה על קביעת מדיניות ציבורית, ואילו ההשפעה של תאגידים ואליטות עשירות היא המשמעותית ביותר. אין פלא אם כך שיותר מ-60% מהציבור מביעים אמון מועט או מועט מאוד בכנסת ובמפלגות. בקרוב נאלץ לענות על השאלה מהו הגבול שממנו ואילך האמון בממשל כל-כך נמוך שהוא מאיים על לגיטימיות המשטר הדמוקרטי.
ההפגנה מול מעון ראש הממשלה בירושלים, בסוף השבוע. קרדיט: תומר אפלבאום
מועצת אזרחים היא קבוצה של עשרות עד מאות אזרחים שמוגרלים באקראי כך שהם מהווים יחדיו מדגם מייצג של כלל האוכלוסיה, כפי שאנו בוחרים משתתפים בסקר או בחבר מושבעים. כלומר, מועצת אזרחים תכיל כמחצית גברים וכמחצית נשים ופילוג גילאים התואם את כלל האוכלוסיה הבוגרת. אותו מיקרוקוסמוס של הציבור מונחה בתהליכי קבלת החלטות פורצי דרך כדי לגבש את תבונתו הקולקטיבית של הציבור בנושא מסוים. לאחר שהמועצה מוסרת את מסקנותיה לממשל ולציבור בנוגע לנושא שהיא התגבשה סביבו, תפקידה הסתיים והיא מתפזרת.
