לאחר שחיבורים אקדמיים נבדקים, רק בודדים, ממש מתי מעט מהם, נשמרים ומוצעים לציבור בדרכים שונות. החלק הארי (מעל 99%) נזרק, נמחק ונשכח. אלי יזרעאלי מציע אתר שיהפוך לרשת חברתית
"המאגר יהיה רב-תחומי ורב-לשוני וישמש גם פלטפורמה לעבודה משותפת בתחומים שונים ולשיתוף פעולה בין חוקרים ממדינות שונות". צילום: Ronen Zvulun / REUTERS
המאגר יוכל להציג מודלים מחקריים, תתי-תחומים בנושאים שונים ולכוון למאגרים ביבליוגרפיים רלוונטיים. מאגר אינטרנטי כזה, פתוח לכל ללא עלות, עשוי לשרת מספר מטרות מרכזיות: ראשית, הוא אמור להיות מקור מרכזי לידע אקדמי מצטבר ועדכני. שנית, המאגר ישרת לא רק סטודנטים אלא גם מרצים, מסיימי אוניברסיטאות, אינטלקטואלים, אוטודידקטים, תחקירנים, תלמידי תיכון ועוד ועוד. מאגר כזה, שהטווח שלו יכול לנוע מרפרט (כולל מבחני בית) ועד פוסט-דוקטורט, עשוי לספק מידע עצום שאינו כלול במאמרים המופיעים בכתבי העת המוכרים.
יש שיטענו שמאגר כזה מעודד העתקות. אך למעשה התוצאה תהיה הפוכה: כיוון שהמאגר יהיה חינמי, הוא יאפשר לא רק לסטודנטים אלא גם למרצים לבדוק אם לא נעשה בו, כמו בכל מקור מידע אחר, שימוש לרעה. יתר על כן, קיומו של המאגר עשוי להחליש מאוד אתרים שמוכרים לסטודנטים עבודות מיד שנייה, כשהקונה אינו קורא אפילו את הנכתב. בישראל פועלים כיום אתרים כאלה והם בבחינת סדין אדום מול עיני המרצים, שלעתים נותרים חסרי אונים. המאגר המוצע עשוי להוות פתרון לבעיה זו.
