החיים שלנו מלאים בגבולות, הם בכל מקום: בין מדינות, בין חברים וזרים ואפילו בינינו לבין עצמנו. אבל מהם "הגבולות הפלנטריים" של כדור הארץ ולמה הם כל כך חשובים?
מאחורי משבר האקלים עומדת עובדה פשוטה: במהלך מאות השנים האחרונות התרגלנו רק לקחת עוד-ועוד מהעולם שלנו, בלי לתת לו דבר בחזרה ובלי להתחשב ביכולת הנתינה שלו. כדור הארץ הוא דבר מופלא, המקום היחיד ביקום המוכר לנו שבו מתקיימים חיים. המערכת האקולוגית המיוחדת שנוצרה פה מספקת לנו את כל התנאים הנדרשים לכך, אבל מסתבר שגם לה יש גבולות משלה.
בשנת 2009, צוות מדענים בראשות כמה מהחוקרים המובילים בעולם פרסם מאמר שבחן זאת בדיוק: כמה לחץ אפשר להפעיל על כדור הארץ לפני שמערכות טבעיות שונות יתמוטטו? צוות החוקרים זיהה תשעה תהליכים שתקינותם קריטית לתפקודה של המערכת האקולוגית שלנו – שינויי אקלים, אובדן המגוון הביולוגי, החמצת האוקיינוסים, שינוי ייעוד הקרקע, העמסה של חנקן וזרחן, שאיבת-יתר של מים מתוקים, זיהום אוויר, זיהום כימי ודלדול שכבת האוזון.
לכל אחד מתשעת התהליכים האלה יש נקודה שאסור לנו לעבור, גבול שחצייתו מסכנת אותנו בקריסה בלתי-הפיכה של אותן המערכות האקולוגיות שחיוניות להמשך חיינו על גבי כדור הארץ. לרוע המזל, מחקרים חדשים מלמדים כי נכון לשנת 2022 כבר חצינו שישה גבולות: שינויי אקלים, אובדן המגוון הביולוגי, שינוי ייעוד הקרקע, העמסה של חנקן וזרחן, זיהום כימי ושאיבת-יתר של מים מתוקים.
גבולות פלנטריים: מושג שפותח על ידי צוות מדעני כדור הארץ בהנחייתם של ויל סטפן ויוהאן רוקסטרום, כדי להגדיר את מרחב ההתנהלות הבטוח בשביל האנושות. הצוות השתמש בנתונים ממקורות רבים כדי לזהות את הגורמים בעלי ההשפעה הגדולה ביותר על יציבותה של מערכת כדור הארץ ולהגדיר את הגבולות, שחצייתם על ידי הפעילות האנושית עלולה לחולל שינוי קטסטרופלי. חברי הצוות זיהו את תשעת הגורמים הבאים: אובדן המגוון הביולוגי, שינויי אקלים, זיהום כימי, דילול שכבת האוזון, זיהום אוויר, החמצת האוקיינוסים, העמסה של חנקן וזרחן, שאיבת-יתר של מים מתוקים ושינוי ייעוד הקרקע (ממרחב פראי לשדות, למטעים או לבנייה). בין תשעה גורמים אלה, זיהה הצוות שניים – שינויי אקלים ואובדן המגוון הביולוגי – כ“גבולות ליבה”, במובן זה ששניהם מושפעים מכל הגבולות האחרים ואם ייחצו, הם לבדם עלולים לגרום לערעור המערכת כולה.
כפי שג'ייסון היקל כותב בספרו החדש, "פחות זה יותר": "כדור הארץ שלנו הוא מקום שופע – הוא מייצר מדי שנה שפע של יערות ודגה ויבולים. הוא גם חסון בצורה מופלאה, כי הוא לא רק ממשיך ומייצר את הדברים שבהם אנחנו משתמשים, הוא גם סופח ומעבד גם את הפסולת שלנו: פליטות הגזים שלנו, עודפי הכימיקלים שלנו וכן הלאה. אבל, כדי שכדור הארץ יוכל להמשיך לעשות את כל זאת, אנחנו יכולים לקחת רק את מה שהמערכות האקולוגיות יכולות לחדש, ואנחנו יכולים לזהם רק במידה שבה האטמוספירה והנהרות."
אז איך נבטיח שניקח רק את מה שהעולם שלנו יכול באמת להעניק לנו, ולא יותר? כיצד לשגשג לצד הטבע, במקום על חשבונו? כל התשובות בספרו של היקל, כאן אצלנו באתר >
