לפעמים, נתונים יכולים לספר סיפורים: הסיפור שמספר לנו תקציב הפחמן העולמי הוא הסיפור חשוב ביותר בימינו, על הסכנה שברגע המשבר הזה ועל הדרך לצאת ממנו
למרות החשיכה הקרה של דצמבר, בשנת 2015 נדמה היה לרגע שפריז – והעולם כולו – נושמים לרווחה ומתמלאים בתקווה. הבירה הצרפתית הצדיקה את שמה כעיר האורות, ועל מגדל אייפל נכתב באותיות מוארות "1.5 מעלות". היה זה הלילה בוועידת האקלים של האו"ם שבו ממשלות העולם הגיעו סוף-סוף לפשרה – והסכם פריז נולד.
כחלק מההסכם – עליו חתומות 195 מדינות, כולל ישראל – היא שכל אחת מבין המדינות החותמות מתחייבת להפחית את פליטת גזי החממה השנתית שלה בכמות מוגדרת. ההתחייבויות – הידועות בשם “יעדים לאומיים” (NDC) – אמורות לעלות בקנה אחד עם המטרה: לקצץ את הפליטות הגלובליות ב-50% עד 2030 ולאפס אותן לגמרי עד שנת 2050 כדי לוודא שהטמפרטורה בעולם לא תעלה ביותר מ-1.5 מעלות צלזיוס.
הסכם פריז וההתחייבויות שנחתמו במסגרתו משאירות כל מדינה ומדינה, ואת העולם כולו, עם תקציב פחמן מוגדר וברור: כמות פליטות מסוימת של גז החממה הנפוץ ביותר, פחמן דו-חמצני, שניתן להוסיפה לאטמוספירה מבלי שזאת תסכן אותנו בהתחממות גבוהה יותר.
תקציב פחמן: הכמות המצטברת של פליטות פחמן דו-חמצני, שלפי הערכות תוכל לשמור על הטמפרטורה של פני השטח של כדור הארץ ברמה רצויה כלשהי. הדחיינות בקיצוץ הפליטות העולמיות תגרום לניצול מהיר יותר של תקציב הפחמן ותגדיל את הסיכונים לעלייה נוספת בטמפרטורה העולמית.
למעשה, כל אירועי ההכחדה ההמוניים בהיסטוריה של כדור הארץ – רגעים שבהם מספר עצום של מינים הושמד (ולעיתים, כמעט כל החיים על פני כוכב הלכת שלנו כולו) – התאפיינו בשינוי קיצוני ברמת הפחמן באטמוספירה ושינויי האקלים שנגרמו כתוצאה מכך.
כדי לעזור לנו להבין את הנקודה, מכון המחקר MCC הכין ספירה לאחור שכוללת את תקציב הפחמן שנשאר לנו כדי להבטיח שההתחממות העולמית תיעצר ב-1.5 או 2 מעלות – ואת כמות הזמן שנותרה עד שנסיים את התקציב שנותר לנו בכל אחד מהתרחישים האלה:
אז איך אפשר לצמצם את ריכוז הפחמן באטמוספירה, לקרר את כדור הארץ ולשפר חיי האנושות כולה? משתילת יערות, דרך חקלאות מחדשת ועד לשמורות ימיות – כל הדרכים לשם מופיעות ברב המכר של סר דיוויד אטנבורו, "על פני האדמה" >
