מעגל החיים בטבע מלמד אותנו איך לשפר את חיינו: לאמץ כלכלה מעגלית, שעושה שימוש חוזר ומלא בכל חומר, כדי שנוכל להשאיר עולם בריא ומקיים לדורות העתיד
רחובות מלוכלכים ומזבלות ענקיות בפאתי הערים, איים של פסולת בלב האוקיינוס וזבל שהשאירו אחריהם אנשים גם במקומות רחוקים ומרוחקים. כולנו מכירים את התמונות האלה, אבל איך נשים להן סוף?
אחד הפתרונות המרכזיים לכך זכה לשם "כלכלה מעגלית" – אלטרנטיבה ירוקה וחכמה לכלכלה המסורתית והבזבזנית אליה התרגלנו. למה הכוונה? בספר הראשון שלנו, "על פני האדמה" מאת סר דיוויד אטנבורו, חוקר הטבע המפורסם בימינו מסביר זאת כך:
כלכלה מעגלית: שיטה כלכלית שמבקשת לסיים את הבזבוז ואת הניצול הנמשך במשאבים. כלכלות מעגליות עושות שימוש בשיתופיות, בשימוש-חוזר, בתיקון, בשיקום, בייצור מחדש ובמיחזור כדי ליצור מערכת סגורה. בשיטה זו, כל הפסולת הופכת למזונו של התהליך הבא וכך היא מנוגדת לכלכלה הלינארית המסורתית, שבה דפוס הייצור השולט הוא לקחת-לייצר-להשתמש-לזרוק.
הבזבוז הזה, כפי שמשבר האקלים מלמד אותנו, לא יכול להימשך – ולמעשה, הוא גם לא טבעי. בעולם הטבע, כל פסולת שנוצרת בתהליך כזה או אחר תמיד תשמש כמזון בתהליך אחר – שום דבר אינו מבוזבז במערכת האקולוגית המופלאה והחכמה שסביבנו.
באופן דומה, כלכלות מעגליות מעודדות שיתופיות, שימוש-חוזר, תיקון, שיקום, בייצור מחדש ובמחזור כדי ליצור מערכת סגורה ששמה סוף לבזבוז והניצול המתמשך של משאבי הטבע. כבר היום, מרמת העיר ועד רמת המדינה, ניתן למצוא מסביב לעולם מוסדות, ארגונים וחברות שמגלים דרכים להפוך את הזבל של היום לאנרגיה של יום המחר; במילים אחרות, חום הוא הזהב החדש.
בין דפי ספרו, "על פני האדמה", אטנבורו מתאר עתיד שכזה, בו "עסקים היו יכולים להעביר את הפסולת לתזונת החיות, או לחוות שמגדלות חרקים כמזון לדגים ולחיות אחרות; בפסולת הסיבית יותר, כמו קליפות אגוזים, היה אפשר להשתמש כמקור לביו-אנרגיה בשילוב עם פיסות מתעשיית העץ, כדי לייצר חום וחשמל."
למעשה, זה רק קצה הקרחון – ברגע שמסתכלים על העולם מנקודת המבט הזאת, האפשרויות הן אינסופיות. אז איך נעבור לכלכלה חדשה, מעגלית וירוקה, ומה זה יעשה לנו ולעולמנו? "על פני האדמה", המפה שאטנבורו משאיר לנו בגיל 96 כסוג של ירושה, מספקת חזון לעתיד – ואת התשובה >
