עבור מהפך אנרגטי ותעשייה ירוקה דרוש קבינט אקלים

המשבר הסביבתי אינו רק משבר עולמי. השפעותיו המקומיות הן על קשת רחבה של נושאים: החל משוק המזון ועד ליכולת של שמורות הטבע לספוג פחמן דו-חמצני, אחד הגורמים המרכזיים להתחממות

איתמר ויצמן

פחות מחודש חלף מהשבעת הממשלה ה-36 ובכל זאת כבר עתה אפשר לומר בבירור: סוף-סוף יש בישראל שרות ושרים שבאו לשרת אותנו, האזרחים. נכון שהמחלוקות בין ימין לשמאל עדיין כאן, ושהפערים בין חברות הקואליציה גדולים ואינם מאפשרים הרבה מעבר לשימור הסטטוס קוו, אבל דווקא בתוך הסוגיות שאינן נפיצות פוליטית נמצא אתגר הגדול ביותר שניצב לפתחנו: משבר האקלים.

לפי סקר המכון הישראלי לדמוקרטיה, 76% מהציבור סבור כי על הממשלה לעשות כל שביכולתה כדי להיערך לאתגר הגדול ביותר שעמו מתמודדות האנושות בימינו. מתוך חמשת התיקים הנוגעים במישרין לטיפול במשבר האקלים, ארבעה נמצאים בידי מפלגות שמאל – התחבורה, האנרגיה, הבריאות והגנת הסביבה.

חשוב להבין, משבר האקלים אינו רק משבר עולמי. הוא גם משבר מקומי. דוגמה אחת לכך היא הדו"ח שהציג לאחרונה המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) על פגיעוּת אספקת המזון בישראל כתוצאה מאירועי מזג אוויר קיצוני וממגמת ההתחממות. דוגמה אחרת ולא פחות חשובה היא הפגיעה הקשה בשמורות הטבע בשנים האחרונות וצמצום היכולת לספוג פחמן דו-חמצי, אחד הגורמים המרכזיים לאפקט החממה.

ים המלח, באפריל. ישראל מוגדרת כ"נקודה חמה במיוחד" מבחינת רגישות לשינויי אקלים בשל מיקומה הגיאוגרפי. צילום: אמיל סלמן

השרים והשרות החדשים כבר הקימו צוותים יעודיים במתוך משרדיהם למשבר האקלים, אך עליהם לעשות יותר מכך: עליהם לדחוף להקמת קבינט אקלים שיפעל להצבת יעדים לאומיים שאפתניים, להקצאת משאבים בסדרי גודל שטרם נראו ולהקמת מערך הסברה לאומי למשבר האקלים ולנושאים סביבתיים. בארה"ב ובאירופה כבר החלו לאגד את קווי המדיניות הסביבתית החדשה לתוכנית גדולה אחת – Green New Deal. ברמה המקומית, ארגוני הסביבה בישראל כבר גיבשו תוכניות מותאמות.

בקווי היסוד של הממשלה הוצב יעד שאפתני: להגדיל ב-50% את מספר עובדי ההיי-טק לכדי 15% מכלל העובדים במשק. את רבבות היזמים והיזמיות המוכשרים הללו ניתן יהיה לרתום לפיתוח טכנולוגיות חדשות שיבססו את ישראל כמרכז מחקר ופיתוח עולמי לא רק בתחומי הסייבר והתוכנה, אלא גם בטכנולוגיות ברות קיימא. הממשלה צריכה לדחוף ולעודד את הנושא עד כמה שניתן. קבינט אקלים מצדו צריך להציג תוכנית מקיפה לשינויים יסודיים בהיקפי פליטת, ובראש ובראשונה – עליו לאמץ את היעד שהציע מרכז השל לקיימות לניצול אנרגיות מתחדשות עבור 95% מצרכי המשק עד 2050. בנוסף, עליו לקדם את הפיכת התוצרת הטכנולוגית הישראלית בתחומים הסביבתיים למבוקשת בחו"ל.

התועלת הכלכלית של כל אלה תהיה אדירה. כבר היום קיימות בישראל "חברות ירוקות" שמפתחות כלים לחקלאות מקיימת, תהליכי ייצור מעגליים, טכנולוגיות מימן, פתרונות מים, תחבורה ציבורית, שיתופית ואוטונומית ועוד. פיתוח "התעשייה הירוקה" והכשרת העובדים אליה צריך להיעשות במקביל לסגירת הברז התקציבי לכרייה והובלה של דלקים וכימיקלים מזהמים. אלפי ישראלים מתים מדי שנה מזיהום אוויר חמור. קבינט האקלים צריך להוביל את המהלכים לסגירת המפעלים המזהמים. עליו לפעול בשקיפות ותוך שיתוף הציבור.

כבר עשרות שנים התנועה הסביבתית בישראל מתדפקת על דלתות הממשלה ובעשור האחרון יותר ויותר ישראלים שותפים לדרישה מהקברניטים לפעול עכשיו, בטרם יהיה מאוחר. זהו צו השעה. והוא יוצר כר נרחב שטרם נראה כמוהו לשיתופי פעולה בין קצוות פוליטיים. כולנו נצא מכך נשכרים. גם כדור הארץ.

איתמר ויצמן הוא מייסד רדיקל – בית לרעיונות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

שישה ספרים
ב- ₪690 ₪399
רק למנויי רדיקל.

רוצה להצטרף לרדיקל? דברו איתנו

אנחנו כאן דברו איתנו!

מה הרעיון הרדיקלי שלך?

סל הקניות

סגור