התרוקנות מרכזי הערים והסגרים במהלך משבר הקורונה האיצו את המחשבות אם ניתן לשים קץ להתניידות היום-יומית ברכב או בתחבורה ציבורית למרחקים גדולים, משכונות המגורים לאזורי התעסוקה. לחוקר קרלוס מורנו יש הצעה שצוברת תאוצה, אך יש בה קשיים המחייבים התייחסות
עדו צפרוני
בשנה האחרונה השתנה בפתאומיות המרחב העירוני שלו היינו מורגלים, וערים ברחבי העולם נדרשו לענות על האתגרים החדשים של משבר הקורונה, לצד בעיותיהן הישנות. עם המעבר לעבודה מהבית התרוקנו מרכזי המטרופולינים מאדם – התפתחות שהובילה רבים להכריז על העיר כקורבן נוסף למגפה. לצד קריסתו של מרכז העיר הסואן, הסגרים המרובים הגבילו אותנו לסביבה הקרובה לבית וגרמו לנו לתהות אם שכונת המגורים יכולה לספק את כל צרכינו במרחק של פחות ממאה מטר. על רקע זה, לא מפתיע לגלות שהרעיון התכנוני המדובר ביותר בחודשים האחרונים מבקש להציע פתרון בדיוק לשאלות אלה.
במוקד "עיר 15 הדקות" ניצבת ההבטחה "לשים קץ לפרגמנטציה המרחבית של העיר", הדורשת התניידות יום-יומית ברכב או בתחבורה ציבורית למרחקים גדולים, משכונות מגורים לאזורי התעסוקה והמסחר. במקום זאת, מורנו קורא ליצירתה של עיר מבוזרת ב"קנה-מידה אנושי", שבה רוב הפעולות היום-יומיות יתרחשו במרחק של עד 15 דקות הליכה (או רכיבה באופניים) מביתו של כל תושב. שש הפונקציות החברתיות ההכרחיות בסביבה העירונית אותן מזהה המודל הן: מגורים, עבודה, מסחר, בריאות, חינוך ופנאי – כל אלה אמורות להתקיים בסמיכות כדי לספק איכות חיים ראויה, ולבטל את הצורך בתחבורה מזהמת וגוזלת זמן. מורנו מכנה את גישתו ״כרונו-אורבניזם״ ומדגיש כי המעבר למחשבה על העיר במונחי זמן במקום מרחק, יהפוך אותה למקום בריא, מקיים וחיוני יותר.
בעקבות לקח משבר הקורונה עודכן המודל בתחיל 2021 וכעת מציעים מורנו ושותפיו התמקדות בארבעה ממדים עיקריים: צפיפות, קרבה, גיוון ודיגיטציה. צפיפות מוגדרת כמספר האנשים בשטח נתון, ולא נמדדת לפי בניינים יחידים במטרה להימנע מבניית רבי-קומות. לפי המודל, מעבר ליתרונות כלכליים וסביבתיים, צפיפות יכולה לתרום גם לחלוקה יעילה ושוויונית יותר של שירותים. באופן דומה, קרבה נתפשת במונחי זמן או מרחק כשיפור הנגישות של תושבים לשירותים בסיסיים. גיוון מוגדר על-ידי מנסחי המודל כעירוב שימושי קרקע (מגורים, מסחר ותעסוקה) בשכונות העיר וכ״ממד רב-תרבותי״. בשני המקרים הוא מוצג כהזדמנות כלכלית שיכולה להביא לעליית שווי הנכסים, לעידוד תיירות ועסקים חדשים וליצירת מקומות עבודה. העיקרון הרביעי, דיגיטציה, נוגע לשימוש בפלטפורמות אינטרנטיות לקידום שלוש המטרות שנזכרו לעיל. למשל, הפחתת הצורך בנסיעה דרך קניות ברשת, משלוחים והפיכה של שירותים מסוימים לווירטואליים, או שימוש בכלים דיגיטליים עבור תחבורה שיתופית.
פקקים בתל אביב. צילום: מגד גוזני
בניין מגורי הצוות באיכילוב. צילום: ליאור צור
עדו צפרוני הוא סטודנט לתואר שני בתוכנית הבינתחומית ע"ש עדי לאוטמן באוניברסיטת תל-אביב
