כבר עשרות שנים שכמעט כל מדינות העולם הן בנות ערובה של מדד כלכלי אחד: התמ"ג. אז איך התמכרנו לגידול כלכלי ומה זה עושה לנו?
רובנו לא שמענו עליו מעולם, אבל הוא מנהל את עולמנו כבר כמעט 100 שנה: תכירו את התמ"ג, או בשמו המלא: תוצר מקומי גולמי. אל תתנו לשם המשעמם לבלבל אתכם, התמ"ג הוא הרבה יותר ממדד אפרורי – זהו הסטנדרט שלפיו נשפטת כלכלתה של כמעט כל מדינה ומדינה, העיקרון הראשי של הכלכלה העולמית במאה האחרונה.
סיפורו של התמ"ג מתחיל בשנות השלושים של המאה הקודמת, כניסיון להתמודד עם השפל הכלכלי שהיכה בארה"ב ואירופה באותה התקופה. בתגובה למשבר, הכלכלן סיימון קוזנץ פיתח שיטה לשקף את ערכם של כל הסחורות והשירותים שמייצרת הכלכלה המקומית כאמצעי חדש לשפר את יעילותה – התמ"ג.
תוצר מקומי גולמי (תמ"ג): אמת מידה של יצרניוּת שמסכמת את כל הערכים של הסחורות והשירותים שמיוצרים על ידי מדינה או ענף בתקופה נתונה, ומשמשת כמדד לרמת היצרנות של מדינה (או ענף). התמ"ג מבוקר תכופות בגלל שאינו לוקח בחשבון שאלות הנוגעות לשוויון, לרווחה ולהשפעה סביבתית. למעשה, גם סיימון קוזנץ, שפיתח את התמ"ג, הזהיר מפני השימוש בו כמדד מכריע לרווחתה של חברה.
בזמנו, קוזנץ עצמו הזהיר מפני שימוש בתמ"ג כמדד לקדמה כלכלית, בגלל שיש בו פגם חמור במיוחד – הוא מחשב פעילות כלכלית שניתן להפיק ממנה רווח, אבל מתעלם מהשאלה האם היא מועילה או הרסנית לנו ולעולמנו: יער נכרת? התמ“ג עולה. שבוע העבודה מוארך? התמ"ג גדל. זיהום האוויר מחמיר? התמ“ג מטפס.
לא פחות גרועה היא העובדה שהתמ"ג לא רק מתעלם מפעילות כלכלית מזיקה, אלא גם מפעילות חשובה כטיפול בקרובים שזקוקים לעזרתנו, גידול המזון שלנו בעצמנו ודאגה לביתנו. כדי שהתמ"ג יגדל, הפתרון היחיד הוא לשלם לחברות מסחריות שיעשו הכל במקומנו.
למרות אזהרותיו של קוזנץ, כמעט כל ממשלה בעולם כיום – עשירה או ענייה – מתמקדת אך ורק בגידול התמ“ג. זו כבר לא בחירה, האופן שבו בנויה הכלכלה העולמית הנוכחית הופכת זאת לחובה – ואין פעולה שאינה כשרה בדרך לשם: הפרטת נכסים ציבוריים, ביטול חוקי עבודה והרס סביבתי בלתי נתפס, מה לא נעשה בשם הגידול.
והמחיר האקולוגי? עוד במחצית הראשונה של המאה העשרים הוכפלה כמות החומרים (כולל ביומסה, מתכות, מינרלים, דלקי מאובנים וחומרי בנייה) שהאנושות צורכת, אבל בעשורים שלאחר 1945 – בדיוק בזמן שהגידול בתמ"ג משתלט על העולם – טביעת הרגל החומרית שלנו יוצאת מכל פרופורציה.
אז למה אנחנו לא מפסיקים? למרות שבמשך עשורים ארוכים פוליטיקאים וכלכלנים שמרנים מבטיחים שפירות הגידול יחלחלו מטה, מדי שנה המאיון העליון מנכס לעצמו 19 טריליון דולר, כמעט רבע מהתמ“ג העולמי ויותר מסך התמ"ג המשותף של 169 המדינות העניות בעולם – ואילו מאז 1980, הכנסתם היומית של 60% העניים ביותר באנושות עלתה בממוצע של 2 סנט בשנה.
ולסיום, חשבו על העובדה הבאה: אם נעביר 10 טריליון דולרים של הכנסה שנתית מעשירי המאיון העליון אל עניי העולם, נוכל לשים קץ לעוני, להגדיל את תוחלת החיים הממוצעת בדרום הגלובלי לשמונים שנה ולמחוק את פער הבריאות העולמי.
אז איך צריכה להיראות הכלכלה העולמית מתוקנת? ספרנו השני, "פחות זה יותר" מאת ג'ייסון היקל, מתאר את המדדים והשיטות שיכולים לעזור לנו לבנות כלכלה חדשה ויציבה, שבה השפע הקיים משרת את כולם >
