"פחות זה יותר", ספרו החדש של ג'ייסון היקל, חושף אמת חשובה שמנסים להסתיר מאיתנו: משבר האקלים הוא לא רק איום על חיינו, אלא גם הזדמנות להפוך אותם להרבה יותר טובים, כבר עכשיו – טור מיוחד מאת דב חנין
כנער תל אביבי בשנות השבעים, אהבתי מאוד לטייל בארץ. החברים שלי ואני יצאנו לטבע עם תרמילים ואוהל ובלילות התרגשנו לצפות בשמיים זרועי הכוכבים שמעלינו. במקביל, ולגמרי במנותק, הייתי נער פוליטי. ביליתי לילות בשיחות עם חברות וחברים בחוג הנוער השמאלי הפתוח, השתתפתי במשמרות מחאה יהודיות-ערביות, הפגנתי למען שלום והצטרפתי לפעילויות הפנתרים השחורים בשכונות. בין שני המעגלים האלה בחיי לא היה אז שום קשר.
החיבור הסביבתי-חברתי נוצר אצלי, רק שנים מאוחר יותר. הבנתי שהמקור של הבעיות הסביבתיות טמון באינטרסים חברתיים וכלכליים, ושאת המחיר משלמים קודם כל המוחלשים והפגיעים בינינו.
הספר "פחות זה יותר" של ג'יסון היקל מסביר לנו בדיוק את הנקודה הזאת: משבר האקלים אינו משבר של הטבע, אלא של משבר ביחסי החברה עם הטבע. כלומר, המשבר הזה לא נובע מעצם קיומם של בני האדם, שהרי בני אדם התקיימו בעולם הזה אלפי שנים בלי ליצור משבר סביבתי. הוא גם לא נובע מעצם קיומה של תרבות אנושית, שהרי התחלפו כאן תרבויות שונות בלי ליצור משבר שכזה.
המשבר הזה הוא תולדה של חברה מסוימת ותרבות מסוימת. ומקור הבעיה נמצא, כפי שהיקל מראה, במנגנון הגידול הכלכלי שסביבו החברה שלנו מאורגנת, ובמרוץ הצרכני שמשרת אותו.
החיים שלנו הם מרוץ קשה ובלתי-פוסק: אנחנו רצים במהירות, בלי לעצור, כי מי שלא רץ פשוט ייפול ויידרדר לאחור. הריצה הפכה לצורך הישרדותי, והמרוץ קשה כי הוא מתנהל במעלה מדרגות נעות יורדות. כמו ב"אליס בארץ הפלאות", צריך לרוץ במהירות כפולה רק כדי להישאר באותו המקום. כולנו משוכנעים שאם רק נקנה עוד ונשיג עוד, החיים שלנו יהיו טובים יותר אבל בחיים האמיתיים, המרוץ הזה מותיר יותר ויותר אנשים מאחור.
המרוץ הצרכני העכשווי מבוסס על גירוי מתמיד של צרכים. סף הגירוי עולה בהתמדה וככה למעשה אי אפשר להשיג סיפוק יציב – מעין ניסוי חברתי-כלכלי שיצא מכלל שליטה. אבל, כפי שהיקל מראה, מרגע שמובטח קיומם הבסיסי של בני האדם, הגורמים שתורמים לאושר שלהם יותר מכול הם דווקא קשרים חברתיים ממשיים, תחושת משמעות ופנאי אמיתי – כל קורבנות המרוץ הצרכני.
המקור של המרוץ הצרכני טמון באופי המיוחד של הכלכלה העכשווית. הבעיה כאן פשוטה להבנה: יש כאן גידול בלתי-מרוסן שמתקיים בתחומיו של כוכב שיש לו יכולות עצומות, אבל חסרון גדול אחד – הוא איננו גדל. כפי שעולם הטבע מראה לנו, כל גידול שממשיך לצמוח ללא כל התחשבות בגבולותיה של הרקמה שבתוכה הוא מתקיים, מסכן את עצם קיומה, ואף את עצם קיומו שלו: הוא יגדל ויגדל עד שיכלה את משאביה של המערכת ויוביל לקריסתה, ולמותו שלו. ואכן, כפי שספרו של היקל מראה היטב, הגידול הכלכלי הבלתי-מרוסן הוא מקורה של הקריסה האקולוגית המתרחשת מסביבנו.
ככל שהכלכלה העולמית ממשיכה לגדול היא צורכת יותר אנרגיה ומשאבים ומייצרת יותר פסולת. כבר עכשיו דרישותינו מכדור הארץ חורגות בצורה דרמטית מן הגבולות שמדענים הגדירו כבטוחים; ואם נמשיך להרחיב את הכלכלה בקצב הנוכחי, עד אמצע המאה הנוכחית נשתמש ביותר מ-200 מיליארד טון של חומרים בשנה, כלומר כמעט כפול מהכמות הנוכחית, מה שיגרור שיבוש מסוכן ביותר של האיזונים האקולוגיים המאפשרים את החיים שלנו. היקל מראה כי אם נמשיך ללא שינוי, תחת תרחיש ה"עסקים כרגיל" האנושות תצרוך בשלושים השנים הבאות כמות אנרגיה ומשאבים השווה לזו שצרכנו בעשרת אלפים השנים האחרונות גם יחד.
חשוב להבין: עניינו האמיתי של מנגנון הגידול איננו שיפור חיינו. עניינו האמיתי הוא הגדלת רווחים. הרעב לרווח הוא שמניע את גלגלי המערכת ומגביר את האגרסיביות שלה. למען הגדלת הרווחים המערכת מוכנה להעתיק את הייצור למקומות זולים יותר, לשחוק את שכר העבודה, את התנאים הסוציאליים ואת רווחתם של אנשים רבים מסביב לעולם – וגם לפגוע אנושות במערכות הטבעיות אשר להן אנחנו זקוקים לעצם קיומנו.
דרוש לנו מודל חדש של פיתוח, שונה לחלוטין מהמודל הנוכחי שבמרכזו גידול כלכלי בלתי-מרוסן והגדלה מתמדת של "טביעת הרגל האקולוגית" של האנושות. במודל הנוכחי, המוטיבציה הבסיסית היא הרווח, והתרבות השלטת היא "השתמש וזרוק", בלי להותיר עוד מקום לתיקון. אנו זקוקים למודל אחר, מקיים, שיתמקד לא בייצור של עוד ועוד סחורות, אלא בשפע אמיתי ובשגשוג שיושגו דרך חלוקה צודקת יותר של המשאבים ושל המוצרים שהסביבה שלנו באמת מאפשרת לייצר.
בדרך כלל קשה לנו לחשוב על שינוי עמוק. שינוי שכזה מאיים על אורח החיים ועל השגרה שלנו. ושינוי גדול באמת הוא משהו שבדרך כלל אנחנו מתקשים אפילו לדמיין, פשוט כי הוא רחוק כל כך משגרת החיים אליה התרגלנו – מהיומיום שלנו. אבל הפעם לא נוכל להימנע מהשינוי. הוא כבר כאן. משבר סביבתי עצום, ששינויי האקלים הם המופע המרכזי שלו, מחייב את השינוי הזה באופן דחוף. אולם השינוי העמוק הזה איננו איום על החיים שלנו אלא דווקא הזדמנות גדולה – הוא אינו חיוני רק כדי להגן על החיים שלנו, אלא גם יכול להפוך אותם להרבה יותר טובים, כבר עכשיו.
צעד ראשון בדרך לשינוי נעשה כאשר נבין שהגנה על החיים וחיים טובים יותר אינם סותרים. להפך. הם מחייבים את אותו שינוי גדול. ספרו של היקל הוא תרומה משמעותית לחשיבה על השינוי הזה, לקראת שגשוג ושפע אמיתיים.
אז מה אנחנו יכולים להיות ולעשות בחיים שלנו? זאת, בסופו של דבר, לא רק השאלה המעניינת ביותר מבחינה כלכלית, אלא זאת שגם עשויה ללמד אותנו על מידת החירות האמיתית שיש לנו בחיינו. זאת השאלה שעומדת במרכז ספרו של היקל, ותהיו בטוחים שהוא מספק לשאלה הזאת לא מעט תשובות.
דב חנין הוא יו״ר פורום האקלים הישראלי מיסודו של נשיא המדינה וחבר כנסת לשעבר.
אם דב הצליח לשכנע אתכם, או אם הסתקרנתם ואתם רוצים לדעת עוד, זה הלינק לעמוד הספר החדש שלנו, "פחות זה יותר" מאת ג'ייסון היקל. הפרק הראשון בחינם :
