תחילה העיקרון: מעתה תפקידו של בית הספר אינו לחנך, ללמד, לפתח, להנחיל, לבסס או לחזק (כלשון חוק חינוך ממלכתי), אלא להציע, לחשוף, לאפשר, לעודד, לתמוך. מטרתו העיקרית היא להכיר לחניכיו את יכולותיהם, למען יוכלו לבנות לעצמם, לפי נטיותיהם האישיות, תפיסת עולם עקבית ומקיפה, כמו גם אוסף ראוי של תוכניות וחלומות לחיים, ובבוא היום – לצאת להגשימם. בתי הספר שלי מנסים להפגיש את תלמידיהם עם האפשרויות הכמעט אינסופיות שעומדות בפניהם בהמשך החיים, ולהציע להם את הרעיון שבמאמץ מסוים ומציאותי הם יכולים להגיע רחוק בכל כיוון שיעלו על דעתם. עליהם רק לבחור.
כדי שהתלמידים יגלו כמה עצום הוא המרחב בתוכו הם יכולים לשוטט כאוות נפשם, יש להציג בפניהם את עושרו של העולם, את אוצרות הידע שצברה האנושות, את אינספור גווניה של התרבות האנושית, את הדעות והעמדות השונות והמחלוקות בכל שאלה אפשרית. עליהם לבטוח ביכולתם להכיר את המציאות לעומקה, לחקור אותה, לבקר את ליקוייה וכישלונותיה, ולהציע כיצד לתקנה בכל היקף שיעלה על דעתם, החל בזה שבסביבתם הקרובה וכלה בחברה האנושית כולה.
בית ספר בחולון, החודש (למצולמים אין קשר לכתבה). צילום: תומר אפלבאום
כיצד יבואו לידי ביטוי העקרונות הללו? אין יותר מערכת חינוך, אלא רק בתי ספר. כל אחד מהם הינו ליבו של מרכז תרבות המספק את כל צרכיה הרוחניים של הקהילה בתוכה הוא יושב. בית הספר שוקק פעילות המותאמת לכל הגילאים לאורך כמעט כל שעות היממה, שבעה ימים בשבוע. אין מערכת שעות קבועה – ההחלטה מה יעשה בכל שעה נתונה להחלטת התלמיד מתוך שלל האפשרויות שמציע לו בית הספר. אין חובת נוכחות בשיעורים, אך מי שנוכח בשיעור חייב להיות פעיל בו. כיוון שבית הספר הזה לא ייתפס כאויב בעיני תלמידיו, אלא כגוף התומך בסקרנות/ביקורתיות/יצירתיות/מרדנות הטבועים בהם, החרות הזאת לא תנוצל לרעה. עם זאת, כל תלמיד יחויב לדווח בדייקנות להוריו כיצד חילק את זמנו בתקופה האחרונה.
הלימודים בבית הספר יתחלקו בין שלושה תחומים: מיומנויות, תרבות ומדע. תחום המיומנויות הינו המרכז בגילאים הצעירים ובהמשך הוא זז קצת הצדה. במסגרת זאת נלמדים קריאה וכתיבה, חשבון ברמה שאדם בוגר נדרש לה בחייו, אוריינות מחשב, הסתברות ולוגיקה בסיסית, שפות, ספורט ואומנות. תחום התרבות כולל את כל הלימודים ההומניים שנלמדו בבית הספר המסורתי ואת סביבתם העיונית. מפגשי הלימוד מתנהלים בצמוד לטקסט נבחר, אשר סביבו מקיימת הכיתה פעילות בהנחייתו של המורה. כוונתי לטקסט במובן הרחב ביותר של המלה – מסכת "אבות", “החטא ועונשו", "מטריקס", פרק של “משפחת סימפסון”, מאמר פובליציסטי שפורסם בעיתון, אמרת שפר, מושג רב-משמעות (למשל: אלוהים, כסף, גזענות, מדינה), סיפור מהחיים שמציג אחד התלמידים, משפט שנאמר בכיתה בדיון קודם וכך הלאה. הבחירה בנושאים ובאופן העיסוק בהם אינה שיטתית, אלא אסוציאטיבית. אין חומר שצריך להספיק.
מיד לאחר שנבחר (בהסכמת המורה והתלמידים) טקסט להתייחסות, מחולקות משימות לכמה מהתלמידים הנבחרים בסבב. כל אחד מהם מתבקש לבצע עבודת חקר ובעקבותיה להביא לדיון פן מסויים של הטקסט: היסטורי, מדעי, פוליטי, חברתי, גיאוגרפי, לשוני, כלכלי, ביקורתי, קונספירטיבי, חתרני, דתי, אומנותי ועוד. בתחום זה אין בחינות, אלא רק תיק עבודות שהתלמיד צובר במהלך לימודיו. העיסוק בטקסט ייעשה בכל דרך שעולה על דעתם של התלמידים והמורה: דיון אינטלקטואלי מעמיק, תחרות נאומים, משחק סימולציה, המחזה וכו'. התלמידים נדרשים להשתתף באופן פעיל בכל מה שקורה בקבוצה, לתרום באופן ייחודי למתרחש בכיתה, לעבוד לעתים בצוותים ולעתים לבדם, להוביל שיעורים של תלמידים צעירים מהם, ולהעמיק בטקסט הרלוונטי מעבר למה שנעשה בקבוצה.
תפקידו של המורה הינו להנחות את השיטוט במשעולי התרבות האנושית, אך גם להשגיח שהתלמידים יאמצו בהתמדה את כוחותיהם האינטלקטואליים, הרגשיים והחברתיים. למעשה, זאת הדרישה המרכזית מן התלמידים: מאמץ תכליתי, מחקר, הכנת חומרים והשתתפות פעילה.
בית ספר בגבעתיים (למצולמים אין קשר לכתבה). צילום: תומר אפלבאום
תחום המדע, להבדיל מתרבות, נלמד בשיטתיות ובאופן לינארי ואנליטי, נדבך על גבי נדבך. המדעים המדויקים כולם נלמדים במשולב מול מחשב בעזרת תוכנות ייעודיות, בקבוצות קטנות, והמורה עובר ביניהם ומסייע במידת הצורך. התוכנה מולה התלמידים עובדים עוקבת אחר התקדמותם, בוחנת אותם, משדכת בין תלמידים שיכולים לסייע זה לזה, יודעת לסייע להם כשהם מתקשים או לחשוף אותם לנושאים מתקדמים יותר כשהם מסוגלים לכך.
במהלך הלימודים אין חופשות מאורגנות. בית הספר פעיל 365 ימים בשנה ולכל תלמיד ניתנת מכסה של ימי חופש אותם הוא יכול לנצל לפי שיקול דעתו. אין בחינות בגרות או בחינה פסיכומטרית. במקום זאת, כשהתלמידים מרגישים מוכנים לכך, הם מתחילים לקחת קורסי מבוא באוניברסיטאות הניתנים ללא שום דרישת קדם. הישגיהם בקורסים הם הקריטריון היחיד של האוניברסיטאות והמכללות לקבלתם ללימודים האקדמיים.
זהו כמובן מבט מרפרף ושטחי על בית הספר העתידי, הראוי והאפשרי. חשוב להדגיש: אין מדובר כאן על בית ספר אחד, אליטיסטי, המיועד לאוכלוסייה פריביליגית, אלא על פניה של מערכת החינוך הממלכתית כולה. שינוי כזה יוביל תוך שנות דור לשינוי פניה של החברה האנושית כולה.
