רוצים לדעת איך באמת פותרים את משבר האקלים? (חלק שני)

Share on facebook
Share on twitter
Share on whatsapp
Share on email

 הזמנו למסיבת סוף העולם של רדיקל שישה אנשים מרתקים שסיפרו לנו, כל אחד בתחומו, מהם הפתרונות שישימו סוף למשבר האקלים והאדם ויעזרו לכולנו לפרוץ דרך חדשה. 

אחרי שבשבוע שעבר הכרנו את השלישייה הפותחת והמשובחת שלנו: מיקי חיימוביץ', מיטל פלג מזרחי ועמית נויפלד והבנו שמשבר האקלים הוא לא גזרת גורל אלא אתגר שיש לו פתרונות מאוד ברורים, הגיע הזמן לעוד קצת סיבות לאופטימיות. הפעם, לי ירון תספר לנו מה התקשורת יכולה לעשות כדי לטפל במשבר האקלים, עמית ישראלי יסביר לנו איך לרפא הערים שלנו ודב חנין יסכם את הדרך שלנו לעולם חדש. 

״אקלים תקשורתי״

לי ירון

כתבת משבר האקלים של עיתון "הארץ". מייסדת המיזם "מושג ירוק" להכשרת עיתונאים על משבר האקלים

מה הבעיה:

בתקשורת לא מספרים לנו על משבר האקלים בזמן אמת

בשנת 2020, רק חצי אחוז מהאייטמים בתקשורת עסקו במשבר האקלים. גם לאחרונה, כשהתעצמות משבר האקלים הביאה לתרחישים הזויים כמו טמפרטורה של 40 מעלות בבריטניה – בתקשורת הישראלית העניין עדיין לא תפס את הכותרות הראשיות. לכן, אין צורך להיות מופתעים מהעובדה שגם לא דיווחו לנו שבשנים הקרובות יוכפל מספר גלי החום בישראל והטמפרטורה תטפס ל-50, שלא סיפרו לנו שהמשרד להגנת הסביבה לא יודע מי האוכלוסיות המוחלשות שצפויות להיפגע ממשבר האקלים בישראל ושלא חשפו שלמערכת הבריאות הישראלית אין תכנית היערכות עם המשבר.

מה הפתרון:

הכשרת עיתונאים על משבר האקלים – כדי שהציבור ידע את האמת

מחקרים מוכיחים שסדר היום הפוליטי והציבורי מתעצב כהשתקפות של סדר הצגת הנושאים בתקשורת. במילים אחרות, התקשורת היא שגורמת לכם להחליט מה חשוב בעיניכם. לכן, אי אפשר לפתור את משבר האקלים בלי עיתונאים שידעו את העובדות וידרשו מהפוליטיקאים תשובות. כדי לשים לזה סוף, ייסדנו יחד עם עיתונאים בכירים כמו אילנה דיין ונדב אייל, הכשרה שמטרתה ללמד את העיתונאים בישראל על משבר האקלים. כ-400 עיתונאים נרשמו, מכל כלי התקשורת: מ"ישראל היום" ו"מקור ראשון" ועד הערוצים "כאן", "12" ו-"13". בשנה אחת הצלחנו לשלש את כמות ההתייחסויות של התקשורת למשבר האקלים: מ-1200 אייטמים בחציון הראשון של 2020 עלינו ל-3800 אייטמים בחציון השני של 2021. כתוצאה מכך, סוף סוף ראינו ראש ממשלה ישראלי, אז נפתלי בנט, מתייחס בתקשורת למשבר האקלים ומדבר על פעילויות ותגובות.

איך שמים סוף לעולם הישן ויוצרים מציאות חדשה:

"לתקשורת בישראל יש חובה לדווח יום יום, בכותרות הראשיות, על משבר האקלים –  ולדרוש מהאחראים דין וחשבון. רק ככה, אולי הנביחות של כלב השמירה של הדמוקרטיה יצילו את הבית הבוער של גרטה תונברג."

״הגיע הזמן לרפא את הערים שלנו״

מתן ישראלי

אמן ופעיל חברתי. ממייסדי קבוצת ״מוסללה״ הירושלמית – מעבדה לחקר עירוניות יצירתית ובת-קיימא

מה הבעיה:

הערים שלנו כבר מזמן לא שייכות לנו. 

במקום שיותאמו לבני האדם שחיים בהן, הערים שלנו משועבדות למכוניות ולתשתיות שתומכות במכוניות שאינן רלוונטיות לעתיד. כיום, מודל ההצלחה הוא עדיין החלום האמריקאי הישן – מי ש״הצליח בחיים״ הוא מי שבורח מהעיר לבית בפרברים עם בריכה בחצר ושתי חניות או לפחות מטפס לדירה במגדל מנותק. התוצאה – כל אחד פועל עבור עצמו, מתנתק מהסביבה ואין פעולה משותפת לשינוי המציאות בעיר. 

מה הפתרון:

לעבור ממודל של ״אני״ למודל של ״אנחנו״ 

אם נעבור ממודל הצלחה אינדיבידואלי למודל של הצלחה משותפת נוכל לקדם רעיונות יצירתיים שיחזירו את העיר לידיים שלנו. לדוגמא, החזרת הטבע לעיר באמצעות החייאת הגגות של בנייני המגורים – השטח הכי לא מנוצל בעיר. בשלוש השנים האחרונות מוסללה שיתפה פעולה עם מאה נשים במזרח ירושלים והכשירה אותן לגידול דבורים על גגות הבתים שלהן. בזכות הפרויקט כל הצדדים זכו: הטבע חזר לשכונה, הנשים הרוויחו פרנסה ועצמאות כלכלית ותושבי העיר יכולים לרכוש דבש טבעי, מקומי ולא תעשייתי ממש מעבר לפינה. 

איך שמים סוף לעולם הישן ויוצרים מציאות חדשה:

״תתחברו לנקודת התשוקה שלכם, תאמינו בה, תחפשו שותפים – ותראו שניסים קורים״.

״שינוי פוליטי ולא שינוי אקלים״

דב חנין

יו"ר פורום האקלים הישראלי וחבר כנסת לשעבר

מה הבעיה:

אנחנו שבויים בייאוש שלנו ולא מצליחים לדמיין מציאות אחרת

יש כל כך הרבה רעיונות מוזרים ששולטים בנו שנים על גבי שנים ואנחנו אף פעם לא חושבים – למה בעצם? למשל, כדי להזיז את הגוף שלנו ממקום למקום אנחנו חייבים להזיז יחד איתנו שתי טונות של מתכת ולפלוט גזים מזהמים. אף אחד מאיתנו כבר לא תוהה מדוע מכוניות הן המקסימום שבני האדם הצליחו לייצר – וזה פשוט לא הגיוני. דוגמא נוספת – הרעיון ההזוי שכסף ומוצרים הם משאבים יותר חשובים מהזמן – משאב שהוא היחיד שעובר ולא חוזר לעולם. הקיבעון המחשבתי מוביל רק לתוצאה אחת – ייאוש והיעדר פעולה. 

מה הפתרון:  

לשחרר את הדמיון שלנו 

הייאוש הוא דבר שאנחנו חייבים להתווכח איתו. ייאוש הוא גשר שמוביל אנשים טובים לתלייה. כדי להילחם בו, אנחנו צריכים להפסיק להאמין לאנשי "האוליגרכיה של הזיהומים" שקודם הסבירו לנו שאין שום משבר אקלים, אחר כך אמרו לנו שאין שום משבר ברגע זה ועכשיו כבר מודים שמשבר האקלים כבר כאן אבל מאוחר מדי לטפל בו אז אפשר להרים ידיים ולהמשיך לזהם. כדי לגבור עליהם אנחנו צריכים המון אנרגיה דמוקרטית ולא להרים ידיים. עלינו לזכור שכאשר מישהו יקר לנו, בת משפחה או חבר, נהיים חולים – אנחנו אף פעם לא מרימים ידיים: אנחנו מתייצבים לצדם ומתגייסים לשמור עליהם ולהציל את חייהם. אם זה נכון לאדם אחד, לחבר אחד, זה אמור להיות נכון יותר מתמיד כשמדובר בחיים של כולנו. 

איך שמים סוף לעולם הישן ויוצרים מציאות חדשה:

״כמו שאמרו הדג נחש – 'זה הזמן להתעורר. הבית מתפורר. נצא מהחורים ביחד די להסתתר. תרימו את היד תפתחו את הפה. מול כולנו אין סיכוי שהם יחזיקו עוד הרבה' – אנחנו כאן כדי לתת פייט, ולנצח". 

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

שישה ספרים
ב- ₪690 ₪399
רק למנויי רדיקל.

רוצה להצטרף לרדיקל? דברו איתנו

אנחנו כאן דברו איתנו!

מה הרעיון הרדיקלי שלך?

סל הקניות

סגור