צר לי, הרשת הפכה מהבטחה למוח גלובלי לגידול מוח גלובלי

ביחס לטכנולוגיות המידע אפשר להבחין בקלות איך האינטרנט העצים את הגישה למידע ואז הפך את העולם לכזה הסובל מעודף מידע או ממידע כוזב עד שלא ניתן להבחין בו בין אמת לשקר. באותו אופן, הרשת העצימה את היכולת לחבר בין אנשים ואז הובילה לעולם שבו אנשים לכודים בתוך תאי תהודה (Echo Chambers) או בועות פידבק. ביקורות גולשים העצימו בתחילה את המידע האמין ונטול הפניות ואז התהפכו לביקורות קנויות ואינטרסנטיות. אם נשית את החוק הרביעי של מקלוהן על ההיסטוריה של הטכנולוגיה בכללותה, ניתן לומר שהיא העצימה את יכולתו של האדם לשרוד, אך שהגיעה לקיצוניות היא התהפכה והפכה לכלי אנטי הישרדותי שאיים על כולנו בהכחדה.

מתוך כך, גם הקושי למצוא כיום עבודה דיגיטלית ששומרת על עקרון הפרנסה הנכונה, הוא חלק מתהליך רחב יותר. זה זמן רב שהעובדים שתורמים בפועל הכי הרבה לחברה שלנו – האחיות, העובדות הסוציאליות, המורים – זוכים לתגמול הזעום ביותר, בעוד שאלה שאינם תורמים ואפילו מזיקים למבנה החברתי (פיננסיירים, עורכי דין תאגידיים וכדומה) הם אלה שמתוגמלים בצורה הנדיבה ביותר. בקבוצה זו נכללים גם אנשי הטכנולוגיה הדיגיטלית. מדובר על פי רוב בחבורה מוכשרת של אנשים נחמדים וטובים, אך הם מועסקים על-ידי כוחות שמרסקים בשיטתיות את יסודות החברה.

מרשל מקלוהן. צילום: ויקיפדיה

וזה מה שבאמת מדאיג ברגע הנוכחי שבו אנחנו נמצאים. המיליונים שימותו במגפת הקורונה מתגמדים ביחס לקריסת מערכות החיים והקיום של חברות שלמות, קריסת דמוקרטיות, האיום במלחמת עולם או קטסטרופה סביבתית. מגפות היו ויהיו. מה שמדאיג במיוחד ברגע הזה הוא שאנחנו נוהגים בבולדוזר שסיים לרמוס את הטבע ועובר כעת לרמוס חברות אנושיות תוך שהוא משליט אווירת פרנויה, קונספירציה וחוסר אמון. מה שמטריד הוא שבבסיס מערכות הציוויליזציה הצבנו מערכות שבנויות לרסק אותה עד היסוד.

הייתי רוצה לראות את ג'ו בייידן ודונלד טראמפ נאבקים על הנושאים האלה בעימותים הטלוויזיוניים ביניהם. זה לא יקרה כמובן, בין היתר משום שהטכנולוגיה כבר רסקה את היכולת שלנו לנהל דיון אינטילגנטי. ב"בידור עד מוות", ספרו הנהדר והכמעט נאיבי (בפרספקטיבת הזמן) של ניל פוסטמן, על השפעתה המשחיתה של הטלוויזיה, הוא מתאר כיצד נראו הדיונים הפוליטיים במהלך המאה ה-19 ומתייחס בין היתר לעימותים שקיימו אברהם לינקולן וסטיבן דגלאס ב-1858 בבחירות לרשות המחוקקת של מדינת אילינוי. דאגלס דיבר אל הקהל במשך שלוש שעות ושטח את טיעוניו העמוקים. כשהגיע תורו של לינקולן לענות השעה כבר היתה 17:00 ולכן הוסכם שכולם שיחזרו לבתיהם, יאכלו ויחזרו לארבע שעות נוספות של שיח. כעת השוו זאת לדיונים של ימינו בהם המועמדים נדרשים לדבר בסאונדביייטס וגם אותם הוא אינו יכול לומר כי היריב קוטע אותו. 

בול להוקרת סדרת העימותים בין לינקולן לדגלאס. צילום: U.S. Government, Post Office Department / ויקיפדיה