מנהרת הקורונה חשוכה, אך שאלה אחת כבר נענתה ב"כן" מהדהד

ברוח הזו אינני מתכוון לחזות כאן איך ייראה העולם אחרי הקורונה. נכנסנו למנהרה חשוכה ובהחלט ייתכן שנצא ממנה לנוף שונה. אבל הרבה מאוד תלוי בנו ובהחלטות שנקבל. שכן, משבר חברתי איננו מייצר פתרון יחיד אלא מהווה צומת פוליטי. את הפתרונות מספקת העשייה החברתית והפוליטית, והם יכולים להיות שונים ואפילו מנוגדים.

המשבר הכלכלי הגדול של 1929 הוביל בגרמניה לפנייה חדה ימינה ולעליית הנאצים לשלטון. בארה"ב הוא הוביל דווקא לפנייה שמאלה, לניצחון פרנקלין דלאנו רוזוולט ולהנהגת ה"ניו-דיל", מדיניות של תיקונים חברתיים-כלכליים. גם משבר הקורונה מוליד תגובות הפוכות: בכמה מדינות אירופה נפרשת רשת ביטחון חברתי רצינית והמדינה לוקחת על עצמה משימות שבעבר הופקרו ל"כוחות השוק". בארה"ב, לעומת זאת, קידם הנשיא דונלד טראמפ חבילת חילוץ לתאגידי ענק וביטל מגבלות בריאותיות-סביבתיות שהוטלו על התעשייה מכוח חוק אוויר נקי.

צריך לדבר גם על מה שהוביל למשבר וגם על מאפייניו במציאות, על אחריותו של מודל כלכלי-פוליטי שהתעקש להתעלם מהממד הסביבתי של הקיום שלנו. במרכזו של המודל הטורבו-קפיטליסטי הזה עומדת חתירה להגדיל רווחים באמצעות הרחבה אינסופית של הייצור והצריכה, בעולם שבו הטבע והסביבה הם סופיים ומוגבלים. אבל הכלכלה האנושית לא יכולה לפרוץ את מסגרת המערכת הסביבתית בתוכה היא מתקיימת, והתעלמות מהאמת המטרידה הזו מולידה בהכרח צרות גדולות.

וצריך גם לדבר על מחיריה האיומים של מדיניות הרסנית שכפתה על מערכת הבריאות הציבורית דיאטה תקציבית רצחנית. עוד כשר האוצר התייחס בנימין נתניהו לבריאות הציבורית כ"איש השמן" שרוכב על כתפיו השפופות של "האיש הרזה", הטייקונים של המגזר הפרטי. כראש ממשלה לאורך העשור האחרון (וכשר בריאות לאורך מרביתו), נתניהו הוביל למחסור קיצוני במיטות אשפוז, רופאים ורופאות, אחים ואחיות. בישראל, בתי החולים הגיעו לאי-ספיקה עוד טרם הקורונה. המשבר הזה יעבור, אבל אנחנו צריכים לקחת איתנו את ההבנה  שמערכת בריאות ציבורית היא צורך חיוני של החברה, צורך שחייב להיות בראש סדר העדיפויות. אלו הם החיים עצמם.

חשוב לדבר גם על אופיו החברתי והמעמדי של המשבר. לתמותה מקורונה יש דפוס חברתי. כך, למשל, בארה"ב שחורים ועניים מתים בשיעורים גבוהים הרבה יותר מלבנים ועשירים (בשיקגו שחורים הם 30% מהאוכלוסייה ו-70% מהמתים, במישיגן 13% ו-40%, בעיר מילווקי 26% ו-81% מהמתים). יש מי שיכול לעבוד מהבית ויש מי שחייב להסתכן בעבודה מחוץ לו. גם דמותו של הבידוד היא חברתית: הוא נראה שונה לגמרי בבית מרווח עם גינה פרטית צמודה לעומת בדירה צפופה ומרובת נפשות. ולבסוף, גם הפגיעה הכלכלית היא שונה לחלוטין אצל מי שהפך למובטל חסר הכנסה, לעומת מי שלכל היותר תיק המניות שלו הצטמצם בערכו.

צריך לשים לב לניסיונותיהם של פוליטיקאים ציניים לנצל את המשבר לתועלתם. נתניהו וטראמפ (שבהתחלה הכחיש כליל את הבעיה, וגרם לארה"ב לאבד זמן יקר ולזנק במהירות לפסגת התחלואה העולמית) עברו למדיניות של הפחדה. כשהם מדברים על עשרות אלפי מתים – כל תוצאה פחות קשה תוצג על ידם כהצלחה. בכל העולם, מנהיגים ימניים משתמשים במשבר כדי להרוס את המרחב הדמוקרטי. בהונגריה העביר ראש הממשלה אורבן חוק הסמכה המאפשר לו לפגוע בקהילות הלהט"ב. ובישראל, נתניהו מעביר צווים עוקפי כנסת, משתלט על התקשורת, משבית את בתי המשפט ומקדם מעקבי שב"כ אחרי אזרחים. גם בימים שבהם יהודים וערבים בבתי החולים נלחמים ביחד נגד המגפה, נתניהו המשיך להעדיף גזענות על סולידריות והסתה על פני פעולה משותפת, והמחיש בכך שוב שהוא חלק מהבעיה ולא יכול להיות חלק מהפתרון.

המשבר הוא בהחלט גם הזדמנות להציב – מול פוליטיקת הימין – מענה הפוך בכיוונו: דמוקרטי, סוציאליסטי ואקולוגי. חיזוק מערכות הבריאות והרווחה הציבוריות יזכה עכשיו לתמיכה רחבה. הרי אפילו במדינות סופר-קפיטליסטיות ממשלות נאלצות לקחת על עצמן את ההתמודדות – מייצור מסכות ועד בדיקות וטיפולים בחינם. זה קורה אפילו בארה״ב. תוכנית הבריאות של ברני סנדרס, שרק לפני חודשיים הוצגה כהזויה, מתגמדת בעלויותיה מול מה שארה"ב משלמת על משבר הקורונה. בנוסף, בכדי למנוע קריסה כלכלית, חייבים לגייס את המדינה למניעת פגיעה בהכנסות השכירים, הפרילנסרים, העצמאים ובעלי העסקים הקטנים.

היום גם ברור יותר שמדיניות של אחריות סביבתית היא תנאי להבטחת ביטחון חברתי לכולנו. עיוורון להשלכות סביבתיות מייצר אסונות אנושיים, חברתיים וכלכליים. צריך לחזק את החקלאות הישראלית ולסבסד סל של מזון בריא, שבמרכזו ירקות ופירות שמגדלים בארץ. צריך לשמור על הטבע כדי שהוא יוכל לשמור עלינו. צריך להעדיף את הבריאות והחיים על פני רווחים, ולארגן בהתאמה את הכלכלה שלנו, את המערכת החברתית, את חיי העיר והמרחב הכפרי כאחד.