אין דבר שמעורר יותר תחושת משמעות מלגלות את המבט הראשוני באמצעותו ילדים מגלים את העולם. ואין דבר שמעורר יותר תחושת אובדן מלהתבונן בהם כשהחופש הזה נגזל מהם.
האתוס הצבאי בישראל תובע פירוק הקווים העדינים של הילדות במטרה להסליל את הילדים אל הצבא. נקרין בבית רדיקל את “ימי תום” שמספר את סיפורם של נערים ונערות שהתנגדו לשינוי הזה. קולם מעולם לא נשמע מכיוון שכולם מתו בשירות הצבאי. באמצעות קריינות המבוססת על יומנים ומכתבים, הסרט מתאר את הסערה הפנימית בה היו שרויים. הוא שוזר קטעי וידאו מתוך השירות, רגעים מכוננים מילדות ועד הגיוס לצבא וקטעי ארכיון ביתיים של החיילים שמתו, החושפים סיפור מושתק שנתפס כאיום לאומי.
אחרי ההקרנה- שיחה עם יוצר הסרט גיא דוידי (5 מצלמות שבורות).
