תאי אומר לנו ש"העולם אינו זקוק לעוד אידאולוגיה או דוקטרינה, אלא לסוג ההתעוררות שתוכל להשיב את כוחנו הרוחני". ספר זה, שנערך בידי תלמידיו, מציע את משנתו מעוררת ההשראה והעדכנית ביותר לדור הבא, דרכה הוא מדריך אותנו כיצד נוכל באמת להמשיך ולקיים את מאמצינו לעזור לחברה ולכדור הארץ מבלי להישחק. כמעט עשור עבר מאז שתאי ביקש מאיתנו לעבוד על ספר זה בפעם הראשונה, ולשמחתנו הרבה סוף סוף איגדנו בכרך אחד את משנת הזן העוצמתית שלו בנושאי אקולוגיה עמוקה, פעילות חברתית, בניית-קהילה והתעוררות קולקטיבית. הספר מאגד קטעי כתיבה שלו, הרצאות, ראיונות ומפגשי שאלות ותשובות. תאי נותן ביטוי לאתיקה מאוד מעשית, יומיומית, שיכולה לכוון את החלטותינו ומעשינו, לחולל שינוי בהרגלים יומיומיים המעכבים אותנו, ולעזור לנו לגעת בשמחה ובמשמעות בלב לבו של כל רגע. תאי מסביר שללא אתיקה כזו – ללא ממד רוחני המנחה את חיי היומיום שלנו – נאבד הכול.

עד שנת 2014, כאשר תאי עבר שבץ, אלה מאיתנו שלמדו ממנו ותרגלו איתו זכו לקבל את הדרכתו הישירה. הוא הזין ואתגר אותנו, עודד אותנו ולפעמים נזף בנו. הוא היה רך כסב, נועז כלוחם. לעתים הוא הניע אותנו לשמש בתור כמה מזרועותיו הרבות הפועלות בעולם. תהיה המשימה אשר תהיה, עשייתה דרשה תמיד מיידיות (למדתי שאל לה לתלמידה צעירה לשאול את המורה שלה "אתה בטוח?"). ברוח ֵזן אמיתית, היו רגעים שבהם תאי הכריז "אל תעשו סתם, שבו רגע!" ורגעים אחרים שבהם הוא קרא בשמנו ושלף אותנו מכריות הישיבה אל מחוץ לאולם המדיטציה, כדי לעבוד על משהו דחוף שטרם סיימנו. היו ימים שבהם הפעולה הייתה כה דוחקת שהוא הזכיר לנו, בחיוך עדין וניצוץ בעיניו, ש"אין צורך לאכול ארוחת צהריים. הגוף האנושי יכול לשרוד כמה ימים ללא מזון". ובימים אחרים, כשראה שאנחנו עובדים כל כך קשה עד ששכחנו לאכול, הוא הלך בעצמו למטבח, בשקט, והכין לנו מרק חם לארוחת הערב.

קשה לבטא במילים את החמלה והאור של תאי ואת מבטו הבהיר והחודר. קשה לבטא את עדינותו וחומו. קשה להסביר כמה אהבה ואמון הוא מציע ללא תנאי לכל הרואים עצמם תלמידיו. תאי מעודד אותנו לשוב ולדמיין דרך חדשה לגמרי של חיים ועשייה, על כל האומץ שנדרש לכך, ולעולם לא לפחד לחלום. והוא מזכיר לנו, יהיה אשר יהיה, לעבוד תמיד יחד, אף פעם לא לבד. כחברים וחברות לדרך אנחנו מזמינים אתכם להצטרף אלינו למסע אל לב משנתו על "זן ואמנות הצלת הפלנטה".