בן שני ושי להב היו חיילים צעירים באינתיפאדה הראשונה, שפרצה ב־1987 והפכה לרגע שהגדיר מחדש לא רק את צה”ל, אלא גם את היחסים בין חברה, תקשורת ומלחמה. עכשיו, שלושה עשורים אחרי, הם חוזרים אל התקופה שאיש לא אוהב להיזכר בה – מלחמה יומיומית, אפורה ועקובה מדם- ופותחים לראשונה יומנים אישיים, מכתבים מהשטח ועדויות שנשמרו במשך שנים במגירות סגורות. מהחומרים הגולמיים האלה נולדה סדרת הדוקו המדוברת שלהם “אינתיפאדה”.
ניפגש בבית רדיקל עם שני היוצרים, נעבור יחד על קטעים מהסדרה כולל חומרים שאף פעם לא שודרו, ונעמיק בשאלה איך זיכרון פרטי הופך ליצירה ציבורית ומה קורה כשהמציאות הפוליטית של אז מתנגשת עם הרלוונטיות של החיים היום.