בשבעה באוקטובר נשמטה הקרקע מתחת לרגליהם של תושבי הנגב המערבי. הטבח, החטיפות והעקירה הכפויה מהבית יצרו שבר עמוק שממשיך להדהד עד היום. המלחמה בעזה גבתה בחייהם של משפחות, חיילים ואזרחים. מול הניסיון לרכך, למסגר מחדש או להחליף מילים קשות במונחים נוחים יותר, הקולנוע יכול לשמש מרחב שבו הדברים נקראים בשמם.
ארבעת הסרטים הקצרים שיוקרנו נוצרו בידי ארבע יוצרות, כל אחת מהן מתמודדת עם קריסת הבית והעולם מזווית אחרת, ובוחרת במצלמה ככלי להחזיר לעצמה שליטה על הסיפור. לא דרך נרטיבים הרואיים, לא דרך שפה לאומית מגויסת, אלא דרך עדות אישית שמסרבת להיעלם. כשהשפה הציבורית הופכת זהירה, מחושבת או מגויסת, נדרשת שפה אחרת – כנה, מורכבת ולעיתים לא נוחה.
בהנחיית שני קיניסו ושירה הברון.
הסרטים:
בין הסדינים | רותם אלקיים | 15 דקות | עברית | כתוביות עברית
לברוח מגן עדן | שני כהן | 15 דקות | עברית | כתוביות עברית
דקל בעזה | תמארה אבוגאמע | 11 דקות | ערבית | כתוביות עברית
המדינה קוראת לך | יוסרא אבו כף | 13 דקות | ערבית | כתוביות בעברית וערבית
