אי ציות אזרחי כחובה דמוקרטית

ישי מנוחין: הספר אי ציות אזרחי כחובה דמוקרטית יוצא מכך שבבסיסה של כל פעילות חברתית בה לקחתי חלק, וגם בבסיסו של ספר זה, עומדת התפיסה כי חברוּתי בחברה דמוקרטית כרוכה במחויבות לתקינות דמוקרטית של פעולותי ופעולות השותפים לחברה ופעולות החברה בכללותה. ראיתי את עצמי אחראי אישית לפעולות החברה כולה (קל וחומר לפעולותיי שלי), וחייב בדין וחשבון על פעולותיה של החברה הישראלית לעצמי ולאחרים. כאשר החברה הישראלית פעלה באופן הנתפס בעיני כאנטי־דמוקרטי, ראיתי עצמי מחויב – כחבר – להתנגד ולקדם שינוי חברתי לכיוונים ראויים יותר.

תפיסה זו היוותה בתחילה מענה למחשבות אינטואיטיביות עמומות יותר. במבט לאחור נראה לי, שפעולותיי נבעו בתחילה בעיקר מתחושת בטן שקיימות סתירות בוטות בין מעשיה של החברה הישראלית לבין האינטואיציות המוסריות שהחזקתי אודות הנכון והראוי, הרגשה שיש דברים שאל לאדם הגון לעשות ושעליו אף לנסות למנוע מחברתו לעשותם. בעשורים האחרונים עמדו מושגים אינטואיטיביים אלה למבחן מתמיד בחברה הישראלית (המשך הכיבוש של השטחים הפלסטינים, מלחמות לבנון ועזה, גזרות כלכליות המתעלמות ממצבם של חלשים ופגועים, ניסיונות לשינוי משטרי ועוד). רק מאוחר יותר הובילה אותי התהייה אודות הממד החברתי לנסח לעצמי מערכת הנמקות מסודרת יותר, והתחלתי לנמק את פעולות ההתנגדות שבהן לקחתי חלק גם בעזרת ניתוחים תיאורטיים ערכיים ולא רק על־ידי אותן אינטואיציות מוסריות ראשוניות ותחושות בטן של מותר ואסור.