בספרו "מקום לכולנו – לכידות חברתית ועתיד ישראל" מעז מייק פרשקר לגעת בעצבים החשופים של רקמת החברה הישראלית ובשורשי המשבר הפוקד אותה. הוא מותח קו ישר בין רמת הלכידות החברתית לבין יכולתה של מדינת ישראל להתמודד עם מגמות ותהליכים חברתיים, מדיניים, בטחוניים וכלכליים המאיימים על עתידה. פרשקר מציע תכנית שתהווה מעין "כיפת ברזל אזרחית", במטרה להגביר את חוסנה של החברה הישראלית בהתמודדות עם האתגרים הניצבים לפתחה ולאפשר לתקווה לחדור למרחב.
הנחת היסוד היא שמדינה לא יכולה להיות חזקה לאורך זמן יותר מהמארג החברתי המרכיב אותה. מכאן שהגברת רמת הלכידות החברתית היא הכרחית לשרידותה ולשגשוגה לאורך זמן של מדינת ישראל. פרשקר מציע הגדרה חדשה וייחודית למושג הלכידות החברתית ומצביע על שמונה תנאים – חברתיים, כלכליים וגאו-פוליטיים – לטיפוחה בישראל ובכלל.
במטרה להרחיב הסכמות ולהימנע ומעימותים נטולי תכלית, הספר מתווה נתיב לשיח פורה ומזמין על עתיד משותף, המבוסס על האזרחות המשותפת ועל עקרון ההוגנות. יחד עם זאת, הכותב לא נרתע מהתמודדות עם נושאים שבסלע המחלוקת של חברה הישראלית, ביניהם: היעדר הסכמה על מקורות הסמכות (בין כנסת ישראל ובורא עולם), הגדרתה הייחודית של ישראל כבית הלאומי לעם היהודי, הסכסוך הישראלי-פלסטיני המתמשך, גבולות המדינה והאתגר שבסוגיית "ירושלים".
במעבר שיטתי מתיאוריה למעשה, מוצגת בספר תכנית פעולה המורכבת מ-19 מיזמים ישימים בשישה תחומי מדיניות שונים: העלאת המודעות לחשיבות סוגיית הלכידות החברתית, כלכלה, ממשל, חינוך, תקשורת, החברה האזרחית ועתיד ירושלים.
הוצאתו של הספר לאור בשלוש שפות בכריכה אחת – עברית, ערבית ואנגלית – מהווה הזמנה לכל מי שעתיד מדינת ישראל חשוב לו או לה, לקחת חלק פעיל בהפיכת ישראל למקום לכולנו. בכך רואה פרשקר, המגדיר עצמו כ"אזרח ישראלי יהודי-ציוני-ביקורתי", את צו השעה.
"מקום לכולנו – לכידות חברתית ועתיד ישראל" הינו ספרו הראשון של מייק פרשקר. הספר מבוסס על מודלים תיאורטיים ומחקרים ישראליים ובין לאומיים, כמו גם על הניסיון שצבר המחבר, במהלך כשני עשורים, מאז ייסד ב-1998 את עמותת "מרחבים – המכון לקידום אזרחות משותפת בישראל". פרשקר, יועץ לקרן המשפחתית ע"ש תד אריסון בנושא לכידות חברתית, מרצה בתחום בארץ ובחו"ל. לארץ עלה בגפו מאנגליה בגיל 18 ושירת בצה"ל בחיל השיריון. לימודיו במדעי המדינה וסוציולוגיה פוליטית באונ' תל אביב, בנוסף לעשור של עבודה במכון לחינוך יהודי-ציוני בירושלים בשנות התשעים, היוו את הבסיס לעיצוב פעילותו החינוכית ועיסוקו במגמות בחברה הישראלית. הספר נכתב כראש גשר בין עשייתו בעשורים האחרונים לבין כוונותיו לעצב שיח המתייחס לאתגרי הלכידות החברתית בישראל תוך מינוף והתנעת המיזמים המוצעים בו.
