ספרו של שלמה מלכה הוא ללא ספק הביוגרפיה הגדולה, שהכול חיכו לה, על החיים, היצירה והעקבה של עמנואל לוינס – אחד מגדולי הפילוסופים של המאה ה-20, הוגה "האחר", מייסדה מחדש של האתיקה, אשר השפעתו ברחבי העולם הולכת וגוברת מאז מותו בשנת 1995. שלמה מלכה, תלמידו של לוינס במשך שלושה עשורים, הקדיש חמש שנים למחקר ייחודי זה.
הביוגרפיה נעה מווילנה – "ירושלים דליטא" – לפריז של ערב המלחמה, מהסמינרים של דבוס, וההשפעה כבדת המשקל של היידגר, אל אלה של לובן, מהדר הוותיקן אל רחובות תל אביב, ממסדרונות הסמינר היהודי בפריז אל אולמי ההרצאות של הסורבון.
הביוגרפיה מתחקה בזהירות אחר הידידות (מוריס בלנשו, ז'אן ואל), המסירוֹת (מר שושני) וההשפעות (רוזנצווייג, הוסרל, היידגר), תוך כדי ניהול שיחות אישיות עם הוגים כמו פול ריקר וז'אק דרידה, לצד שיחות עם בני משפחה וידידים. זהו מחקר מקיף על לוינס מילדותו עד שנות השבי במלחמת העולם השנייה, מעבודתו בבדידות בתחילת שנות ה-50 עד ההכרה העולמית אשר זכה לה בשנות ה-80. ביוגרפיה זו, המתבוננת ללא הרף הן בתלמודיסט והן בדמות הסוקרטית שהתגלמו בעמנואל לוינס, היא גם שיטוט אינטלקטואלי מרתק לאורכה של המאה ה-20.
הגותו של עמנואל לוינס (1995-1906) מתחבטת בשאלת האתיקה, המוסר והדת במרחב האונטולוגי-אקזיסטנציאלי של הפילוסופיה המודרנית. לעומת יחסו של האדם לעובדת קיומו, כלומר עצם היותו, לוינס מפתח פנומנולוגיה של יחס האחריות המקורי אל האחר כמקור לסובייקטיביות האנושית המתקיימת, המודעת והמתפלספת עם עצמה.
