רפי יעקובי הוא פסיכולוג בעל גישה יחודית ועצמאית. הנחת היסוד שלו היא, שידידות היא התשתית לכל קשר ולכל מערכת יחסים. וידידות – אפשר וגם כדאי מאוד ללמוד, לגדל ולטפח. הספר עוסק בידידות של אופניה וסוגיה השונים. ידידות בין בני – זוג פנויים ונשואים, ידידות במיטה, ידידות בין בני – זוג שהם הורים ובין הורים לילדיהם הקטנים והמתבגרים. תשומת לב מיוחדת מוקדשת לידידות עם בני – הנעורים, והפרק אמנות הזקנה מייחד את הדיבור על הזדקנות זוגית בצוותא.
יעקובי גם אינו נרתע מלטפל בנושאים רגישים כמו פנויים – פנויות, הומוסקסואליות (הגם שהספר לוקה בהומופוביה ודעות פוגעניות כלפי להט"ב), ובתופעות שמקובל לראותן כסטיות, כמו מציצנות וזנות. רפי יעקובי פונה אל הקורא באופן ישיר, לפעמים אפילו בוטה, ואין ספק שהקטרא ימצא עצמו לא פעם נבוך, נעלב וכועס למקרא הדברים. הרי אף אחד אינו אוהב לעמוד מול מראה פרובוקטיבית שמשקפת, חושפת ומגדילה בפניו את חולשותיו… אך זו עמדתו המוצהרת של רפי, המתנגד לטיפול בכפפות של משי. לדעתו, פגישה בין מטפל למטופל אינה אמורה להיות בזבוז זמן ומשאבים של "לשפוך את הלב", "להוציא", "לפרוק", "בוא נדבר על זה" וגם לא שעה של בילוי משותף.
טיפול הוא קודם כל עסקה ידידותית, שמטרתה להשיג שינוי משמעותי, שיטפח וירחיב את יכולת ההתבטאות. אין מתכונים ליצירת שינוי, אך כל קורא שיידע לאמץ לעצמו מעט מן השפע המצוי הספר וישפר, ולו במשהו, את יכולת הידידות שלו – ייצא נשכר.
