השיחה האינסופית

השיחה האינסופית" מתקיימת בצל העייפות, כך עולה מסיפור המסגרת המפתיע, המתגלה בהדרגה כאלמנט של השיחה ושל עצם המחשבה. בספר זה, שחלקו הראשון מובא כאן לפני הקורא העברי, דן בלאנשו במהות הפילוסופיה, בסגנון הפילוסופי, בהוראה, בשאלה, וביחס בין דיבור לראייה, למוות ולאלימות. כלום אפשר לדבר על שיח ללא אילוציה של המערכת האופטית? כלום אפשר לחרוג משפה זו של גילוי והסתר? הספר כתוב לסירוגין כמסה וכשיחה קטועה בין שני דוברים, שיחה המתנהלת במסלול של תעייה ושל טעות. שמו של לוינס, המופיע ברגע מסוים בפיו של אחד הדוברים, הוא למעשה מקור השראה מכריע ליציאה חדשה לדרך של מה שמכונה כאן פילוסופיה של הפרדה.