ספר החמלה

אנחנו יכולים להתיידד עם מה שאנחנו דוחים, מה שאנחנו תופסים כ”רע” בעצמנו ובזולת. בו בזמן, אנחנו יכולים ללמוד להיות נדיבים לגבי מה שאנחנו מעריכים, מה שאנחנו תופסים כ”טוב”. אם נתחיל לחיות באופן זה, דבר מה בנו שאולי היה קבור במשך זמן רב, מתחיל להבשיל. באופן מסורתי, אותו “דבר מה” שנקרא בודיצ’יטה, או “הלב שהתעורר”. זהו דבר מה שכבר יש לנו אותו אבל לרוב עדין לא גילינו אותו. הדבר דומה למצב שבו היינו עניים, חסרי בית, רעבים סובלים מקור, ועל עף שלא הינו יודעים זאת, למעשה ממש מתחת לאדמה שעליה שכבנו כל לילה לישון נמצאה קדרת זהב. הזהב הזה הוא בודיצ’יטה. הבלבול והאומללות שלנו מגיעים מחוסר ידיעתנו שהזהב נמצא ממש כאן – ולכך שתמיד אנחנו מחפשים אותו במקום אחר. כאשר אנחנו מדברים על שמחה, הארה, התעוררות או עירור הבודיצ’יטה, הכוונה היא לומר שאנחנו יודעים שהזהב נמצא ממש כאן, ואנחנו מבינים שהוא היה כאן כל הזמן.