העץ

אמנות וטבע אחים הם, שני ענפים של אותו עץ. ממואר פילוסופי מעורר השראה, שמתחיל כחשבון נוקב עם אב הסולד מהטבע הפראי, וממשיך למדע ולאמנות בתרבות המערב, שהקימו חומות של ניכור בין האדם לבין הטבע. הסופר ג’ון פאולס משוטט בין נופי ילדותו, ציורים ויערות, ומוביל אותנו למסע אל מסתרי הכתיבה, הנמשלת כאן לשיטוט ביער, ואל העצים של חיינו – אלה שפסחנו עליהם מבלי משים, ואלה שעוד נפגוש, יש לקוות, כמי שהתעוררו מתרדמה עמוקה. פאולס מזכיר לנו את ההנאה שבללכת לאיבוד, את היופי בגנים – ובדמיונות – שאינם גזומים, ואת העונג חסר התכלית שבהיעדר כל תוכנית שהיא, בחיים כמו באמנות. הוא מפציר בנו – ומאתגר אותנו – להטות אוזן אל “האיש הירוק” בתוכנו, ולאמץ אל ליבנו את האינטואיטיבי, הבלתי צפוי, שחומק מכל מדידה או הסבר.